פרשת פקודי היא הפרשה העשירית והאחרונה בספר שמות. שמה של הפרשה מקורו בפסוק הפותח את הפרשה: "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי משֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן"שמות ל"ח, כ"א
אחד מעיניני הפרשה הוא מניית התרומות שניתנו על ידי בני ישראל לבניית המשכן
אמר שלמה המלך (משלי ט"ו, ג'): "בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים". הכול גלוי לפני ה'. וכבר קבע הנביא ירמיהו (כ"ג, כ"ד): "אם ייסתר איש במסתרים, ואני לא אראנו נאום ה'? הלא את השמים ואת הארץ אני מלא".
הכל צפוי וידוע לפני ריבונו של עולם אז מדוע צווה משה למנות?
בפרשת פקודי בזוהר הנגלה נאמר על הפסוק: "אלה פקודי המשכן משכן העדת אשר פקד על-פי משה"
כאשר נעשתה כל מלאכת המשכן, היה משה צריך למנות את הכול, כדי שלא יאמרו ישראל שנשארו כסף וזהב ומשה העלימם מלתת אותם לעבודת המשכן.
היו בתוך בני ישראל כאלו שהתמרמרו והתלוננו, שחשדו במשה רבינו ובאומנים, והם גרמו ל"סיטרא אחרא" לקטרג.
איך הם גרמו? – מהדיבור בעצמו יוצאים המקטרגים, הם בעצמם יצרו קטרוג
ולכן היה צריך למנות ולעשות חשבון לפני ישראל, לפי שנאמר 'והייתם נקיים מה' ומישראל'.
הקדוש-ברוך-הוא רצה באותם אומנים, ורצה להראות את נאמנותם לפני הכול.
ולכן נאמר 'אלה פקודי המשכן משכן העדת' – רוח הקודש הראתה לכל ישראל את חשבון כל הזהב והכסף שנדבו ישראל, ורוח הקודש אמרה: 'כל הזהב העשוי למלאכה וגו' וכסף פקודי העדה מְאַת כִכָר' וגו',
זו הסיבה שנמנו הזהב והכסף ונשקלו לעיני ישראל, כדי שחס ושלום, לא יהיו בעם ישראל מתלוננים ומתמרמרים.
מה שהיה אז, בתקופת המשכן, ועכשיו, זה אותו הדבר
הוסף תגובה