“חיבורים לבית המקדש שהיה פעם”

שבת היא חיבור לבית המקדש
“שבת שומרת עלינו כשאנחנו שומרים עליה. אם אנחנו מזלזלים ביום השבת, שבת תזלזל בנו.שולחן שבת ביום השבת, ערב שבת ובבוקר שבת סעודה שלישית וגם רביעית, מכפר לאדם על
עוונותיו כמו המזבח. פעם היו מביאים לבית המקדש פר ואייל לעולה,לחטאת או לאשם כדי לכפר על עוונותיו של אדם והעוון היה מתכפר באותו רגע.
היום אין בית מקדש, יש בתי כנסת – מקדש מעט שבהם מתפללים במקום קורבן יש שולחן שבת.
יושבים כל המשפחה, אחים, ילדים, משפחה, יושבים ומקדשים ומתפללים ואוכלים ושותים, שמחים ושרים, דברי תורה, מים אחרונים, ברכת המזון.
זה במקום קורבן בבית המקדש.זה מכפר על המשפחה על כולם.
בבית המקדש הקריבו קורבנות, וכשאנחנו אוכלים בשר, דגים, ירקות וסולת .. אנו בעצם מקריביםקורבן.
האכילה היא הקרבת קורבן.השולחן זה המזבח.

השירה של הלוויים הם דברי התורה, ברכת המזון והשירה שסביב שולחן בשבת. כל זה חיבורים לבית המקדש שהיה פעם.
וזה יחזור בשלישי בעזרת השם. בזמן הקרוב יהיה השלישי. אם בן אדם מכבד את השבת, מעריך את השבת,
אז כל השבוע הבא יהיה לו שפע, שפע של פרנסה בשפע ובקלי קלות ונמחלים לו כל העוונות של שבוע שעבר וכמה שיותר.

מי שמזלזל בשבת, השבת תזלזל בו. ואז הוא יהיה כל השבוע הבא מבולבל ומסובך עם עצמו. שבוע “אפור”
אדם מכיר ביום השבת את הילדים שלו. הוא לא יכול להכיר אותם בג’יפ כשהוא נוסע איתו בדרך. הוא לא יכול להכיר, כי הוא עסוק ב”תראו אותי אנשים, אני נוסע ברכב בשבת”. הוא לא עסוק בילדים שלו ולא “עושה חשבון” לקב”ה
בכל השישה ימים אדם מתאמץ ועובד, לא רואה את הילדים, לא רואה את האישה ולא את המשפחה
יום השבת מגיע נדבקים לבורא עולם ולמשפחה”

מתוך השיעור לפרשת פקודי ו’ באדר ב’ תשפ”ב 32.30.00