בתקופה של בין פסח לעצרת, מתו 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא, בהחלט אפשר לומר כי זהו אחד מהמשברים הגדולים ביותר של עולם התורה, עד שכותבת הגמרא “והיה העולם שמם”
וכך כותבת הגמרא: “אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד שבא ר”ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר”מ ור’ יהודה ור’ יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת” (יבמות דף סב:)
כשאנו קוראים את הגמרא מייד נשים לב שהגמרא כותבת את מספר התלמידים שנפטרו, כמכפלה של זוגות 12,000 “זוגים” ולא 24,000 תלמידים
הבן יהוידע (בן איש חי) מתייחס לעניין וכותב כך: ר’ עקיבא ראה ברוח קודשו שמידת הקנאה שיש בהם, עלולה לגרום להם שלא לנהוג כבוד זה בזה. לכן ר’ עקיבא סידר אותם כזוגות חל עם תלמיד שגדול ממנו כדי שבהכרח החלש יכבד את שגדול ממנו.
אך מה שקרה הוא הפך רצונו של ר’ עקיבא. “לא נהגו כבוד זה בזה”
אז מה קרה שם? מה גרם לקלקול המידות הגדול כל כך שסיומו היה מותם של 24,000 תלמידיו של ר’ עקיבא? מה היה חטאם שגרם לקב”ה להעניש אותם ולגרום לשבר גדול כל כך של עולם התורה
התלמידים שהיו גדולים בתורה לא רצו ללמד את התלמידים שהיו קטנים מהם חידושי תורה, מתוך צרות עין, היה להם חשש שישתמשו בחידושים ולא יאמרו זאת בשמם, הם הבינו שהחידושים היו מגביהים ומרוממים את הקטנים, והם היו משתווים אליהם.
מה שהם לא ידעו הוא שאם הם היו מעבירים להם את החידושים ומגדלים אותם, הם בעצמם היו מקבלים הארה גדולה יותר וכך הייתה מופצת התורה בעולם.
התלמידים שהיו קטנים מהם הרגישו שלא מלמדים אותם תורה עליונה וגם הם לא כיבדו את הגדולים.
תלמיד חכם צריך שתהיה בו ענווה ולא גאווה, לדעת שההארה שהוא קיבל לגלות חידוש היא מריבונו של עולם ולא ממנו עצמו, תלמידי ר’ עקיבא הרגישו שהחידושים הם שלהם מכוח עצמם כך נכנסה בהם הגאווה, והתורה שהייתה בהם אף הגדילה את הגאווה.
דרך ארץ קדמה לתורה, כשאדם יודע תורה והוא בגאווה, הטוב והרע מתערבבים בגוף של אותו אדם
הוא מתגאה בתורה שלמד דרך התורה הוא ממגדיל את הזוהמה.
הגאווה של המלאך הרע מתמלאת מהתורה שאותו אדם למד.
הם בעצם סיבכו את הטוב והרע, את התורה עם היצר הרע, אז הקב”ה המית אותם במגפה כדי לקחת את התורה חזרה.
לאחר שנפטרו לימד ר’ עקיבא חמישה תלמידים רבי מאיר, ר’ יהודה, ר’ יוסי, רבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע.
ר’ שמעון הביא את הזוהר הקדוש, שבגללו חוגגים את ל”ג בעומר כיוון שיש בו סודות תורה גאולה ומשיח
עניו זה מי שמקבל את הייסורים באהבה בלי תלונות, ענווה יש בה הכול, לכן ניתנה תורה על ידי משה רבינו שהיה עניו
הוסף תגובה