אם רוצים לבקר בקברי צדיקים, המקומות הנכונים הם מערת המכפלה, הכותל המערבי וקברי הצדיקים שבארץ ישראל בלבד. מי שחושב אחרת, טועה. כמו יעקב אבינו ויוסף שלא רצו להיקבר במצרים

“ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה” (בראשית מז, כח).

שבע-עשרה שנה שמח יעקב אבינו בבנו יוסף וטוב היה לו איתו כאילו שרחל איתו. חלומותיו של יוסף לא התחילו בחלום האלומות המשתחוות וחלום השמש הירח ואחד עשר הכוכבים, יוסף חלם חלומות מגיל מאוד צעיר. מגיל שלוש קיבל מתנה מהקדוש-ברוך-הוא את החלומות ורוח הקודש לפתור אותם ולדעת מה יקרה. כל לילה היה חולם ובבוקר היה מספר לאחיו את חלומו. הרבה חלומות חלם יוסף והיה מספר להם, על פי החלומות, מה יהיה באותו יום ומה יהיה למחרת וכל שאמר קרה בדיוק.

יעקב ידע שליוסף יש את היכולת לראות ברוח הקודש וכששלח אותו לראות את שלום אחיו, התכוון שיבדוק בכוחות רוח הקודש איפה הם נמצאים ומה קורה איתם, אבל יוסף הלך אליהם פיזית. הם היו עשרה בעלי עוצמה אדירה, הם לא היו צריכים שיוסף יבוא להציל אותם.

יוסף היה המשמש של אביו והמטפל בו, יד ימינו ועושה דברו, ויעקב היה בוכה כל יום ומתגעגע לאותן שבע-עשרה שנה שיוסף היה איתו. אמר הקדוש-ברוך-הוא ליעקב “ויוסף ישית ידו על עיניך” (שם מו, ד) ונתן לו עוד שבע-עשרה שנים אחרות במצרים של תענוגים, מעדנים, הנאות ומחמדים. זה שכתוב “ויחי יעקב בארץ מצרים שבע-עשרה שנה” ולמדנו שכל אותן שנים, שכינת כבודו של הקדוש-ברוך-הוא הייתה נמצאת עימו ולפיכך נקראו חיים, חיים טובים, שכתוב ‘ויחי’. בשעה שמת יעקב נסתמו עיניהם של ישראל והתחיל השעבוד.

“ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים” (שם מז, כט). במה השביע יעקב את יוסף, שכתוב ‘שים נא ידך תחת ירכי’? אלא השביעו באות ברית הקודש שהיה רשום בבשרו. השביע אותו שלא יקבור אותו בין הטמאים של מצרים.

יעקב הצדיק לא רצה להיקבר במצרים במקום שיש בו טומאה כי באדמה טמאה לא יהיה לו חיבור עם הקדוש-ברוך-הוא דרך הנשמה. כדי שיהיה חיבור עם הנשמה, צריך שורש אדמה קדוש וטהור. בארץ ישראל יש אדמת קודש ויש פתח שמיים. מחוץ לגבולות ישראל אין פתח שמיים. צדיקים רוצים להיקבר באדמה טהורה בארץ הקודש כי זה פתח השמיים ורואים ישר לשמיים. אם צדיקים, חס ושלום, קבורים באדמה טמאה, יש בעיה לנשמה לרדת ל’ציון’. מה עושה הקדוש-ברוך-הוא? החולייה שבעורף הצדיק, עצם הלוז, מתפרקת ומגיעה דרך מחילות לארץ ישראל אל מתחת למערת המכפלה. מאות אלפי צדיקים נמצאים מתחת למערת המכפלה, מאז אדם הראשון ועד עכשיו. מערת המכפלה זה פתח השמיים. אדם וחווה, אברהם יצחק ויעקב, שרה רבקה ולאה, קבורים שם, מקום קדוש, קודש קודשים שהנשמות משמיים יכולות לרדת ולהיות מחוברות בארץ ישראל הקדושה. כוחה של החולייה בעורף, עצם הלוז, כמו כוחו של כל הגוף. כשהנשמה יורדת לנפטר, היא יורדת לחוליה הזאת. עצם הלוז היא החולייה המקשרת בין הנשמה והרוח של האדם בשמיים ובארץ.

גם יוסף הצדיק השביע את אחיו שלא יקברו אותו עם מלכי מצרים אלא ישקיעו את ארונו בנילוס.

הבטיח הקדוש-ברוך-הוא לכל הצדיקים האמיתיים שנפטרו בחו”ל, שייתן כוח לחוליה המחברת אליה את הנשמה, להגיע דרך מחילות למערת המכפלה, ושנים-עשר חודש אחר פטירתם היא מגיעה אל מתחת למערת המכפלה. יהודי פשוט שנפטר בחו”ל, נשאר שם ויבוא בגלגול בארץ ישראל. כל חיילי צה”ל שנהרגו  בהגנה על אדמת הקודש במלחמות ישראל, נקראים בשמיים צדיקים ובתחיית המתים יקומו ראשונים  עם כל הצדיקים.

אם רוצים לבקר בקברי צדיקים, המקומות הנכונים הם מערת המכפלה, הכותל המערבי וקברי הצדיקים שבארץ ישראל בלבד. מי שחושב אחרת, טועה. כמו יעקב אבינו ויוסף שלא רצו להיקבר במצרים, כך כל הצדיקים שנולדו מהשבטים, נוהגים כמו יעקב סבא.

מתוך המסר מפי הרב ניר בן ארצי שליט”א פרשת ויחי תש”ף

ח’ טבת תש”ף (5.1.2020)