פרשת תזריע עוסקת בטהרת המשפחה ופרשת שמיני עוסקת בחלקה במאכלות אסורים. מי שאוכל מאכלות אסורים כמו ירקות לא נקיים, בשר לא כשר, מערבב חלב ובשר, פשוט נדבק בסיטרא אחרא ומשקץ את נפשו וגופו, רוח הטומאה שורה עליו והוא אינו מצד הקדושה, נאחזים בו מצד הטומאה. הוא משוקץ בעולם הזה ומשוקץ בעולם הבא. המוח שלו מקבל טמטום, הוא הופך להיות אטום, קשה לו לקלוט, קשה לו לזכור, חי באופן קבוע בסוג של בועה. הגויים בנויים כך, הם אוכלים מה שיש. אבל יהודים, יש להם נשמה שהיא חלק אלוקה ממעל, יש להם רוח קדושה ונשמה טהורה שנתן להם בורא עולם, גם נפש טהורה יש בגופם. לכן יהודי שאוכל מאכלות אסורים מטמא את הנפש שלו והופך אותה לנפש בהמית. ככל שאוכל יותר מאכלות אסורים, נפשו הבהמית מתפשטת ומתרחבת בגופו והופכת להיות כנפש הבהמה שאכל, הדם שלו הופך לבהמי וככל שהנפש הבהמית מתרחבת, אין מקום בגופו לנשמה.
הקדוש-ברוך-הוא לא נתן למשה רבינו לינוק מהמצריות אלא רק מאמו, כדי לשמור על נפשו הטהורה שלא תיהרס. זו אחת הסיבות שאם צריכה להניק את ילדה שנה לפחות, כדי שעל ידי חלב האם יהיה חיבור בין נפש הילד לאמו. ילד שיונק, דמה של אימו זורם בו והוא מחובר להוריו, אוהב ומכבד את הוריו לתמיד. ילד שלא יונק, חי עם הוריו מתוך הרגל.
שרה אמנו ילדה את יצחק כשהייתה בת תשעים ואברהם בן מאה. לעגו להם הבריות, איך יכול להיות ששני מבוגרים אלה הביאו ילד לעולם? ליצני הדור אמרו שהם לקחו ילד מהשוק, שאולי יצחק מאבימלך, חלילה. אחרי הלידה הזמינה שרה את כל הנשים למסיבה עם ילדיהן, בלי המניקות ושרה בעצמה הניקה את כל התינוקות הרעבים. יש אומרים שאותם תינוקות שינקו משרה, התגיירו כעבור זמן כי הדם של שרה, החלב שלה, השפיע על הנפש שלהם להתגייר ולהיות יהודים.
אם יהודייה חיה, חס ושלום, עם גוי, ילדם יהיה יהודי בגלל הנפש שלה. ילד יהודי עם הפרעות שצריך לטפל בהן כדי להחזיר אותו להיות נקי. יהודי שחי, חס ושלום, עם גויה, ילדם יהיה גוי כי הדם של האמא קובע והנפש שלה טמאה, בהמית. האבא נותן את העצמות והלובן והאמא את הגידים, העור, הבשר והדם. בדם יש חיות והנפש מתחברת אליו, לא לעצמות. הנפש מתחברת לרוח שבלב והרוח מתחברת לנשמה ולכל הגוף. זו הסיבה שרק ליהודים יש נשמה שהיא חלק אלוקה ממעל.
הרבה מחלות קשות יש במאכלות אסורים. חושבים שזה טעים אבל זה טעים רק לנפש הבהמית, משתיק אותה. זה לא טעים לנפש הטהורה.
יהודי צריך להתקדש עם זוגתו, הכוונה לקדושה וטהרה, טהרת המשפחה, מקווה. שיהיה שלום ואהבה ביניהם, שיהיו גוף אחד. בעל ואישה זו שלמות של גוף אחד וכששומרים על טהרת המשפחה, הילדים באים לעולם טהורים. ההורים צריכים לשמור על ההיריון תשעה חודשים, לא לריב ולא להתווכח ביניהם. לאמא אסור להיות במתח ולא בכעס, לא התפרצויות, לא תלונות, לא התמרמרות ולא לאכול מאכלות אסורים, צריכה להיות רק בשמחה כל היום, לקרוא תהילים ומשניות, תפילה אחת ביום ולקיים את עשרת הדיברות. התינוק שייוולד מהריון כזה יקבל נשמה זכה וטהורה כי אימו עשתה זיכוך כמעט מלא לנפש הבהמית שלו כבר בעודו ברחם. אם ההורים נוהגים בדרך הזאת מהיום הראשון, יום המצווה, לאורך כל ההיריון, התינוק נולד כבר מזוכך, צדיק. אם לא, ייקח לו עשרים שנה לתקן את עצמו שיוכל ללכת בדרך הטובה והנכונה. לפעמים נראה שהילדים טובים אבל אי אפשר לדעת מה יהיה בעתיד יכול להיות שהוא טוב, יכול להיות שהנפש שלו בעייתית. ליהודים – זו הדרך, זו הנוסחה. רק בורא עולם קובע אם ייוולד בן או בת, רק אבא שבשמיים קובע לפי הבקשות והתחנונים של ההורים ולפי מה שרואה לעתיד כדי שיהיו מספיק בנים ובנות, שתהיה שלמות ויהיה לכל אחד זיווג.
מתוך המסר מפי הרב ניר בן ארצי שליט”א לפרשת תזריע תשע”ט
נמסר ביום ראשון, כ”ד באדר-ב’ תשע”ט (31.3.19)
