בפרשת וישב (בראשית כ"ד, כ"ט – ל"א) יעקב אבינו מתחנן בפני יוסף ומשביע אותו : "אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי", למה? כי יעקב ידע שלא נגמרה הסכנה בין האחים, השנאה, הקנאה והתחרות מהילדות לא נגמרה. הקנאה הביאה אותם לשנאה גדולה של יוסף לרצות להרוג אותו, לרצוח אותו.
השנאה נשארה בהם גם במהלך 22 השנים בהם יוסף היה לבדו במצרים, הם לא סיפרו לאבא שלהם את הסוד. כל ה 22 שנה, לא אמרו לו מה עשו עם יוסף, והוא, יעקב, 22 שנה לא ידע איפה יוסף.
יוסף חי במצרים 22 שנה, הוא לא מבין מדוע יעקב אביו, יעקב אבינו בחיר האבות שנלחם במלאך של עשיו בעל רוח הקודש, לא יודע היכן הוא ומדוע לא בא בכדי לחפש אותו להחזיר אותו לביתו
יוסף כעס מאוד על אבא שלו, הוא אמר לו "איך זה ש-22 שנה אתה לא מחפש אותי?" יוסף לא ידע כל דבר, לא ידע שהקדוש ברוך הוא נותן רוח הקודש, הוא נותן את היכולת לראות ויכול לעצור ואתה יכול לא לראות. נותן לך מה שמותר לך לראות, מה שהוא רוצה שיראו. למשה, למשיח, לכל מה שרוצה. לנביאים
אז יוסף כעס על אבא שלו, ואבא שלו הסביר לו והסביר לו, כדי לפרק לו את הכאב שלו מול האחים, מול אבא שלו ומה שעשו לו ולמה לא חיפשת אותי ולא ראית אותי, וכאב לו ליוסף, עד שהתרכך לבו. ויעקב הבין ברוח הקודש שאם הוא לא ירכך את הבן שלו, הוא יקבור אותו במצרים לא מעניין אותו כלום, או יקבור אותו אצל רחל אמנו.
אז הוא אומר, "אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים". משביע אותו, משביע אותו, משכנע אותו. מדבר אתו.
יוסף כעס על כולם. כאב לו. שאל, רוצה תשובה, סליחה.
יעקב השביע את בן שלו, "אל תקבור אותי ליד אימא שלך". יוסף אמר: "שמע אבא, זו אימא שלי, היא מתה בזמן שנולד בנימין, אני הייתי יתום מגיל 6, 7, עוד "אפרוח", לא יודע כלום, נשארתי בלי אימא, בלי כלום, ואחי שלי הקטן בלי אימא, בלי כלום. ואתה רצית להתחתן עם רחל, עבדת 7 שנים.. עבר 20 שנה אבל 7 שנים עבדת, זרעת חיטה, וקצרת חיטה, וחרשת את האדמה וחרשת את האדמה וחרשת את האדמה וקצרת וגידלת חיטה ותבואה ועשית גז לכבשים ועשית ועבדת הכול בשביל אימא שלי בשביל רחל.
7 שנים אתה עובד ומאורס איתה ונפגשים בשבת ומדברים סודות ביניכם, עד שהגיע זה והחליפו לך אותה וככה רצה הקדוש ברוך הוא. אבל היא אשתך הראשונה, אתה היית מאורס לה ראשונה. וראובן בא, הנשמה שלו באה מאימא שלי והרוח של ראובן באה מאימה שלי. היא אשתך ואני כמלך מצרים פה רוצה לקבור אותך ליד אימא שלי. לא רוצה לקחת אותך למערת המכפלה. אתה קברת את אימא שלי בדרך. אומר לו, למה קברת את אימא שלי בדרך? למה.. הייתה הולך כמה צעדים למערת המכפלה. למה שמה על אם הדרך?
אז יעקב אמר לו: "לא הייתה אפשרות. משמיים קבעו שרחל תקבר שם, זה "חשבון" של הקדוש ברוך הוא". לאה נקברה במערכת המכפלה, יעקב לקח אותה למערכת המכפלה.
יעקב לא הביא את לאה לקבור אותה ליד רחל. הוא קבר אותה במערת המכפלה, היה לו רוח הקודש שצריך להיקבר לידה. ולא יהיו קבורות שתי נשים לידו. זה לא "מתאים" אדם עם חווה, אברהם עם שרה, יצחק עם רבקה, מה, יעקב עם שתיים, עם ארבע? לא יפה. לא היה נעים. אז הוא תכנן מראש שייקבר לידה, היא בצד שמאל שלו במערת המכפלה. תכנן את זה מראש.
אז הוא שכניע את יוסף ופיתה את יוסף שיש חשבון גדול מאד למה אימא שלו בדרך, כי יש חשבון גדול כי היא צריכה להציל את עם ישראל כשהיא לבד, יש לה כוח לבד שלה, כמו שאני איתה בדיוק, כמו כל האבות ביחד במערת המכפלה נמצאים איתה, אברהם יצחק ויעקב, אדם הראשון וחווה, שרה רבקה ולאה וזילפה ובלהה ויעקב – אני, ויצחק ואבהם, כולנו עם רחל כל הזמן. כוחות של רחל זה כוחות שלנו. והיא שם בדרך הזאת, כי שמה נקודה מיוחדת שנמצא שם כוח משמיים, אור משמיים פתח שמיים, עולם שלם שמה, כוחות הגדולים שאפילו במותה נשארה לבד. אפילו במותה מכך שנשארה לבד הביאה רחמים משמיים. שלא ראתה את הבעל שלה, לא הביאה ילדים, מתה באמצע הלידה, לא נהנתה מהילדים שלה, לא נהנתה מבעלה, והצילה את לאה וזילפה ובלהה ו-12 שבטים לעולם הביאה אותם, ועוד קבורה לבד. באיזה מקום לבד. זה עוד כוחות של רחמים בשמיים, מה כוחה של רחל אמנו. זו רחל אמנו
