“כשיאמינו שיש בורא עולם, יש גאולה ויש משיח מתפקד, פועל ומציל את עם ישראל – משיח יתגלה! גם אם רק חלק מסוים, גם זה מספיק, לא יודעים כמה” – דבר תורה

“ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים” (שמות יג, יז).

בכל מכה שהביא הקדוש-ברוך-הוא על מצרים, בדק את אמונתם של ישראל. אם אחרי המכה הראשונה היו עם ישראל מאמינים במאה-אחוז בקדוש-ברוך-הוא ובמשה עבדו, היה בורא עולם מוציא אותם אחרי מכת הדם. אבל אמונתם של ישראל בקדוש-ברוך-הוא ובמשה עבדו התבססה והתעצמה רק אחרי מכת החושך כשישראל התחזקו והמצרים נחלשו.

הפרשה פותחת “ויהי בשלח פרעה את העם” הוא שלח אותם? ואחר כך רדף אחריהם? למה סובב כך הקדוש-ברוך-הוא את כל המהלך? הרי יכול היה עם ישראל לצאת ממצרים אחרי מכת החושך בלי לבקש את רשותו של פרעה ובלי לשאול אותו. למה היו צריכים לקבל את רשותו לצאת לזבוח ‘דרך שלשת ימים’, ‘בנערינו ובזקנינו’? היו יכולים לצאת ולהודיע שלא חוזרים לעולם. אלא שנותן הקדוש-ברוך-הוא לרשעים כבוד של זיוף, כבוד של גאווה מזויפת.

עשר המכות שקיבלו מצרים השאירו את מצרים הרוסה ואת המצרים מוכים ושבורים במיוחד אחרי המכה המוחצת, מכת בכורות. ובמקום שפרעה ילמד לקח, כמו אדם נורמלי שלא היה שוכח זאת למיליון שנה, הוא לא מוותר עליהם ומתנהג כאילו לא היו מכות בכלל. חיזק הקדוש-ברוך-הוא את לב פרעה, שיישאר בגאוותו ונתן בו את התחושה שהוא יכול לנצח את בני ישראל המתנהלים לאיטם בנעריהם וזקניהם, נשיהם וטפם, חמוריהם ובהמותיהם, רכוש גדול מאוד, רב וכבד שמעכב ומונע מהם להתקדם במהירות. ראה פרעה שעם ישראל ממשיך ומתקדם והחליט לצאת לרדוף אחריהם ולהחזירם למצרים.

מתכנן הקדוש-ברוך-הוא את הדרך כך שלמצרים תהיה הארכת הדרך ולבני ישראל תהיה קפיצת הדרך. מותח את הדרך למצרים ומקצר לישראל, מוביל אותם דרך המדבר לים סוף ולוחץ אותם כשמולם הים הגועש והרועש על גליו הגבוהים והעצומים, מאחוריהם דוהרים המצרים לרמוס אותם בסוסיהם ומרכבותיהם, מהצדדים חיות טרף ולא נותר להם אלא להאמין ולזעוק לאביהם שבשמיים. נזכרו בניסים שעשה הקדוש-ברוך-הוא במצרים, ניסים שראו בעיניהם וצעקו לקדוש-ברוך-הוא: ‘ריבונו של עולם תעשה לנו שוב ניסים גדולים כמו שהיו במצרים כדי שנוכל לעבור את הים הזה ולא ניפול בידי פרעה וחייליו’. פרעה, על ידי המצב הקשה הזה, קירב את בני ישראל לאביהם שבשמיים והביא אותם לידי אמונה בה’ ובמשה עבדו.

צועק משה רבינו לקדוש-ברוך-הוא ואומר לו הקדוש-ברוך-הוא “מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה” (שם יד, טו-טז). אף אחד לא ידע שים סוף יקרע, ופתאום נקרע הים לשנים-עשר חלקים וכל בני ישראל נכנסים, עוברים את הים ביבשה, עולים על החוף מנגד, מסתובבים ורואים את המצרים דוהרים אחריהם כמו חיות טרף לתוך היבשה שבים. אבל את הנס הגדול של קריעת ים סוף, עשה הקדוש-ברוך-הוא לבני ישראל, לא למצרים, וכשעמדו עם ישראל וראו את כל המצרים, המרכבות והסוסים, בתוך הים ביבשה, נתן הקדוש-ברוך-הוא הוראה לים “וישב הים לפנות בוקר לאיתנו” (שם יד, כז) “על מצרים על רכבו ועל פרשיו” (שם יד, כו). אף אחד מהמצרים לא נשאר בחיים מלבד פרעה כדי שבתקופה בה אין תקשורת וטלפונים חכמים, יהיה מי שיודיע לעולם ולכל העמים על הניסים הגדולים שעשה הקדוש-ברוך-הוא. פרעה עצמו הודיע ופרסם את הניסים והנפלאות שעשה הקדוש-ברוך-הוא ושראה במו עיניו, כדי שיאמינו בה’ שהוא מעל הכל ובמשה עבדו.

במצרים בני ישראל יצאו בזכות האמונה וגם היום יגאל הקדוש-ברוך-הוא את עם ישראל כשיאמינו בה’ ובמשיחו. בגאולה ראשונה האמינו בה’ ובמשה עבדו והיום יאמינו בה’ בגאולה ומשיח.

עד היום הזה מגיעים עם ישראל לאמונה רק על ידי לחץ וייסורים. יהודים חוזרים לקדוש-ברוך-הוא, מאמינים בקדוש-ברוך-הוא, מתפללים לקדוש-ברוך-הוא רק בשעת צרה וצוקה. זו הסיבה שיהודי צריך להשקיע מאמצים גדולים כדי להתפרנס, כי הפרנסה בידי בורא עולם שרוצה שלא ישכחו אותו.

כשיאמינו שיש בורא עולם, יש גאולה ויש משיח מתפקד, פועל ומציל את עם ישראל – משיח יתגלה! גם אם רק חלק מסוים, גם זה מספיק, לא יודעים כמה.

מה שקורה עכשיו בעולם כולו, המחלות בסין, וירוסים וחיידקים, הבעיות והמלחמות בין מדינות ובתוך עצמן, שריפות, התפרצויות הרי געש, רוחות קשות, רעידות אדמה, אלו עשר המכות שמפוזרות יום-יום בכל העולם. לא מכה אחת בכל פעם, אלא עשר מכות באופן קבוע בכל העולם. העולם כולו נמצא בתוהו ובוהו ומבולבל עד שייצא משיח לאור. כל מדינה שתרצה להפריע לעם ישראל, ייתן לה בורא עולם מכות של איתני הטבע, מחלות או סיבוכים עם עצמה.

מתוך המסר מפי הרב ניר בן ארצי שליט”א פרשת בשלח תש”ף
נמסר ביום ראשון, ז’ שבט תש”ף (02.02.20 08:30)