לֹֽא־תִשְׂנָ֥א אֶת־אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ הוֹכֵ֤חַ תּוֹכִ֙יחַ֙ אֶת־עֲמִיתֶ֔ךָ וְלֹא־תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא (ויקרא יט, יז)
אומרת הגמרא בערכין ט"ו עמוד ב':"תנו רבנן (ויקרא יט, יז) לא תשנא את אחיך בלבבך יכול לא יכנו לא יסטרנו ולא יקלקלנו ת"ל בלבבך שנאה שבלב הכתוב מדבר"
כותב הרמב"ם: "שנאת הלב הוא חטא חזק יותר מן הכל" (וכ"כ ב'יד החזקה' הל' דעות פ"ו ה"ה)
לכאורה יש בפסוק בעיה לשונית שהרי היה צריך להיות כתוב "בליבך" והכוונה היא בלב שלך אז מדוע כותבת התורה בלבבך?
"בלבבך" פירושו בשני הלבבות שלך יצר הטוב ויצר הרע.
וכמו שאומר המדרש במשלי י"ב: "וכן אמר דוד (תהלים ז י): "ובוחן ליבות וכליות אלהים צדיק", וכי שני לבבות יש לו לאדם?! הוי אומר: אחד יצר טוב ואחד יצר הרע"
אם כך גם לפי זה תהיה לנו בעיה כי אנו בעצם אומרים שיש מציאות שבה היצר הטוב מפתח תכונה שלילית – שנאה.
איך זה ייתכן האם שנאה יכולה להיות קיימת ביצר הטוב?
אך במקרה שלנו הכוונה היא כזאת:
שאומנם יצר הטוב אין בו שנאה מצד עצמו אבל היצר הרע משפיע עליו ואז הלב כולו שונא, הלב בעצמו הוא אחד והוא יכול או לאהוב או לשנוא, הוא לא יכול לאהוב ולשנוא בעת ובעונה אחת.
כלומר אחד מהצדדים, יצר הטוב או יצר הרע, יהיה זה שישלוט בלב כולו.
העיקרון הזה הוא עיקרון מנחה וחשוב מאוד להבנת המשך הפסוק.
המשך הפסוק של "לא תשנא את אחיך בלבבך" היא מצוות התוכחה, "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא", ולכאורה אז מה הקשר בין תחילת הפסוק שעוסק בשנאה לבין סופו שבו אנו נקראים לקיים את מצוות התוכחה
נשים לב שהתורה מצווה אותנו להוכיח את חברינו אבל בו זמנית היא אומרת "ולא תשא עליו חטא"
וכמו שאומרת הגמרא בערכין טז עמוד ב': "מנין לרואה בחבירו דבר מגונה שחייב להוכיחו שנאמר (ויקרא יט, יז) הוכח תוכיח הוכיחו ולא קבל מנין שיחזור ויוכיחנו תלמוד לומר תוכיח מכל מקום יכול אפי' משתנים פניו ת"ל לא תשא עליו חטא"
כשאדם מוכיח אדם אחר והוא שונא אותו הוא לא יוכל לקיים את מצוות התוכחה, מצוות התוכחה דורשת את נקיות הלב של המוכיח ולכן התורה במילה "בלבבך" פונה למוכיח שלא תהיה לך איזו שהיא שנאה בלב אינטרס כלשהו ולכן אתה מוכיח..
אבל גם כדי שתוכל להוכיח, כדי שתוכל לקיים את מצוות התוכחה אתה צריך שהאדם שמוכח ישתף איתך פעולה שהוא ישנה את אותו הרגל רע או מעשה רע שהוא עשה שהרי זו מטרת התוכחה
כדי שהוא ישתף פעולה המוכיח צריך שהלב של האדם המוכח יקבל את התוכחה
כלומר אם נפעל על פי אותו עיקרון שהזכרנו בהתחלה שבו כדי שהלב כולו יהיה טוב, אנו בעצם צריכים יצר הטוב ישפיע על היצר הרע
אז גם כאן לפנות ליצר הטוב שקיים אצל אותו אדם שאנו מוכיחים אותו כדי שזה ישפיע על הלב כולו, כדי שזה יגרום לאותו אדם להשתנות
כלומר התוכחה צריכה לפעול או לפנות אל היצר הטוב בלבד כדי שהוא יקבל ויוכל להשפיע על היצר הרע שהלב כולו ירצה לקבל ולפעול על מנת לשנות את הדבר הרע שיש אצל המוכח
אם זה לא יקרה לא הועלנו בתוכחה וייתכן שגם גרמנו לנזק
כי אם אותו אדם נפגע או מתבייש אנחנו נגרום לפעולה הפוכה ממה שרצינו, במקום לגרום לשינוי לטובה אנחנו עלולים לגרום לשינוי לרעה
בדרך הלא נכונה אנו נגרום שהיצר הרע הוא שישלוט חס ושלום בליבו של המוכח
לכן צריך לעשות זאת בדרך ארץ וצריך להימנע מדברים שיגרמו לאותו אדם להתבייש או להתנגד
לעשות זאת בצורה עקיפה לא אל מול אנשים, שהמוכיח יהיה אדם שראוי לתת תוכחה
ושאותו אדם יהיה אדם שמוכח שיכול לקבל תוכחה
וכמו שאומר שלמה המלך "אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך" (משלי ט',ח')
והגמרא באותו המקום מוסיפה: תניא א"ר טרפון (תמיהני) אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה אם אמר לו טול קיסם מבין שיניך אמר לו טול קורה מבין עיניך אמר רבי אלעזר בן עזריה תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח

הוסף תגובה