ממי וממה היתה התרומה למשכן?
בפרשתנו נאמר: "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" (שמות כה, ב). מהפסוק משמע שאת התרומה צריך לקחת "מאת כל איש" ולא רק מישראל, ואילו מתחילת פרשת ויקהל משמע שרק מישראל תילקח התרומה כמו שכתוב "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל... קחו מאתכם תרומה" - אם כן, מניין נלקחה התרומה, מישראל בלבד או מכל אדם שנידב את ליבו?
על כך אומר הזוהר הקדוש (ויקהל קצה.) כי אכן מתחילה רצה הקב"ה להקים את המשכן ממח וקליפה, וכוון שהיו ה"ערב רב" מעורבים בישראל, נקט במאמר מאת כל איש אשר ידבנו ליבו, כדי לכלול את אותם בין ישראל שהם המוח. אך לבסוף, הלך כל מין למינהו - וכל צד לעיסוקו הרגיל, ובאו ה"ערב רב" ועשו את העגל ונהו אחריו וגרמו לישראל הרג ואובדן. אמר הקב"ה, מכאן והלאה לא יהיה המשכן אלא מישראל. על כן, כשירד משה מן ההר, לא צווה על התרומה - אלא את ישראל.
מדברי הזוהר מובן, כי היה רצון שהמשכן יבנה גם מרכושם של ה"ערב רב", כי "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". הרכוש של ה"ערב רב" היה צריך לייצג את כל העמים, אך בגלל חטא העגל לא קבלו את רכושם.
אמנם, צריך להבין, מהי התועלת הגדולה שיש בתרומה למשכן, מדוע היא נצרכה כל כך מישראל? אך קודם לכך נקדים ונשאל, מנין היה לישראל בכלל רכוש כדי לתרום?
ובכן, ברור כי עם ישראל שעבדו במצרים מאתים ועשר שנים בפרך, זככו את נשמתם, רוחם, נפשם וגופם. ונאמר עליהם "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" וכך אכן היה. בשל העבודה הקשה כל כלי הכסף, הזהב והשמלות ששאלו ישראל ממצרים לא היה גזל בידם אלא תמורה על שנות העבדות הקשה שעבדו במצרים. הרכוש לא בא מחסדם של המצרים, אלא הגיע לעם ישראל בזכות עבודתם ובדין. ובאמת, מהרכוש הזה תרמו עם ישראל לבניית המשכן.
פעולת התרומה למשכן גרמה לכך שכל הכסף, הזהב, הנחושת והרכוש הרב שלקחו ממצרים, כולו הזדכך והתברך עד שיצא מטומאת מצרים, התקדש ונטהר וכך היה מוגן ושמור. התרומה היא שעשתה את הקב"ה שותף לרכוש, כך, לא רק התרומה נטהרה, אלא גם שאר הכסף שנשאר לעם ישראל יצא מטומאת מצרים והתקדש בקדושת ישראל. לעומת זאת, ה"ערב רב", שלא עבד במצרים וכספו היה שלו, לא מסרו אותו ממש לשם ה' ועל כן, לא היה יכול להתקדש ולהיטהר. בחטא העגל התגלה שאי אפשר לקבל תרומה מה"ערב רב", אך כיוון שהרכוש שהוציאו ישראל ממצרים מקורו בכסף שקיבל יוסף מכל העולם בשבע שנות הרעב, יש עדיין שיתוף מכל העולם במשכן, אך בכסף שכולו טהור וקדוש.
כוחם של ישראל מתגלה במעשר הכספים
עקרון זהה קיים גם במעשר כספים. כל יהודי ויהודיה המשתכרים כסף, צריכים לעשר ולתרום. התרומה היא ביטוי למחשבה ואמונה שכל הכסף בא מהקב"ה והוא שותף איתנו ואנו שותפים איתו, המעשר הוא החלק שלו והנתינה גורמת לכל הכסף להתברך ולהיות מוגן ושמור. דבר זה לא קיים אצל הגויים. כל מה שנקנה מכסף הנותר לאחר המעשר, מתקיים ולא מתקלקל. אם זה מקרר או מכונית או כל חפץ אחר, כיון שבכסף כזה הקב"ה שותף ולכן לסטרא אחרא אין חלק בו ואין בו אחיזה ועל כן הוא מוגן, שמור, קדוש ולא מתקלקל. נלך כולנו בדרך זו, נקדש את מעשינו ונהיה ראויים לבנין בית המקדש ולחזרת השכינה לציון ברחמים.
